<h1>שו"ת לר"ת נדמ"ח סימן ד'</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שהה במיעוט סימנין לרבינו יעקב ז"ל שהה במיעוט סימנין כגון ששחט מיעוט וושט ושהה כשיעור שהייה וחזר ושחט הרוב מהו, כיון דבתורת שחיטה עביד (ו)לא הפסי' שחיטתו [ו]לא גמירי שהיה במיעוט אלא במידי דמינבלא ביה כגון בין סימן לסימן, או כגון גרגרת, או רוב וושט ובבהמה, אבל במידי דמיטרפא ביה לא כגון נקובת הוושט דטרפה ולא נבלה, והכא טרפה לא הוי' דבדרך שחיטה עביד, כי היכי דלא הוי שהיה בעור דקדשים אע"ג דפגימת עור הוי מום בקדשים, או לא, דאפילו במידי דמיטרפא ביה גמירי שהיה, תיקו. ומדאמרינן כדי שחיטת בהמה לעוף ליכא למיפשטה, דאיכא למימר לכתחלה קאמר, א"נ מדרבנן. ופסוקת הגרגר' נבלה דהא הדר ביה ר' עקיבא לגביה דר' ישבב. אבל נקובת הוושט טרפה. ורבינו שלמה ובעל הלכו' גדולות פירשו המיעוט בתרא. וכן כתב הרב ר' אברהם ז"ל הפירוש השוה בהחליד במיעוט סימני' ובשהה במיעוט סימנים ששחט הרוב ושהה וגמר מי אמרינן כיון דגמר שהיה בשחיטה היא דמאן מוכח או דילמא לא חישי' להכי. ובחצי קנה דעוף ליכא למיחש כלל וכ"ש בבהמה. ונ"ל באותן שתי הבעיות תיקו לקולא. כך כתב.
